ניסים ביציאת מצרים

קצין המכס המצרי הביט כלא מאמין בפספורט של חברנו הטוב ניסים וממנו חזרה אליו. ואז יצא מה"בודקה" שלו וסימן סביב רגליו ריבוע דמיוני ואמר לו בעברית עילגת: "אתה לא ישנו".

והוסיף באנגלית רהוטה- "עם הפספורט של אשתך אתה לא נכנס למצרים אלא ישר לתא המעצר של שדה התעופה".

הכול החל כמה שעות קודם שהקבוצה התארגנה ליציאה לטיול במצרים, וניסים מ"בלי להתבלבל" החליף פספורטים עם אשתו שנשארה בבית.

את נתב"ג הוא צלח ללא קושי, את מצרים לא.

"מה עושים" שאל איז'ו מדריך הטיול שלנו את עמיתו המצרי שהוצמד אלינו. "אתה תטלפן לישראל, ואני אלך לברר פרטים על מצב העצור".

ליצור קשר טלפוני בימים ההם ממצרים לישראל נחשב למשימה בלתי אפשרית. לאיז'ו זה לקח רק 4 שעות וההודעה הדרמטית על המעצר נחתה בישראל.

הישוב נכנס לכוננות "יציאת מצריים". המזכירות התאספה לטקס עצה והתברר שאחד מבנינו שעזב, הוא קצין הביטחון של נתב"ג.

לאחר טלפון אליו, הוכנס נהג הבית לעניינים ורכב הוצמד אליו. במקביל הובהלה אשתו של ניסים ממקום עבודתה להעביר לנהג את הדרכון.

באחת מהנסיעות היותר מהירות שנרשמה לנתב"ג, הועבר הפספורט לקצין הביטחון וממנו לטייס שבזה הרגע עמד להמריא למצריים. הטייס העבירו לרשויות המצריות , מה שהביא לשחרורו של ניסים בפחות מ 24 שעות.

אנחנו שהמשכנו בתוכנית, טסנו מקהיר לאסואן ובילינו בעיר. שקמנו בבוקר להמשיך במסענו , נחשו מי עמד מחייך בדלת האוטובוס?

מוסר השכל:

"אין האדם לבדו יכול להוציא עצמו מבית האסורים. בשביל זה צריך חברים".

חבר הוא מי שנותן רק קצת מעצמו עבור הזולת, ואז כולנו חוסכים מעצמנו 10 מכות בשביל לצאת ממצרים.

ערך זה פורסם ב-אפריל 14, 2019. סמן בסימניה את קישור ישיר.