הנאום שריגש אומה שלמה

"כל אחד ופעימות ליבו , כל אחד ותבנית נוף מולדתו, כל אחד וירושלים שלו, כל אחד ומעיינות יצירתו"  במילים חמות אלו תיארה חתנית פרס ישראל 2018  מרים פרץ את שבורי לב ששכלו את היקר להם ובחרו מעל לשכול לעשות למען הזולת ולמדינת ישראל וכך דבקו בחיים.

ליבי יוצא למרים פרץ אם שכולה פעמיים ממלחמות ישראל וכולי מלא התפעלות ממנה ומדומיה. גם אני בא ממשפחה בה אמא שלנו שכלה שניים מבניה במלחמות ישראל אבל היא לא הצליחה לדבוק בחיים לאחר מכן. השכול הוא מרכיב מרכזי המחבר בינינו לאורכה של היסטוריה רצופת הישרדות. סוג הקשרים  המלווה אותנו לאורכה הוא של "אחים לצרה". כשחזרנו בדורנו לארץ המובטחת לא עשינו זאת בשביל להמשיך את ה"סגה" של ההישרדות מפני השמדה, אלא קיבלנו הזדמנות נוספת לבנות את עם ישראל בארץ ישראל ואסור לנו להחמיצה כמו שמסביר הרב לייטמן

לאחר 70 שנות עצמאות על אדמתנו אנחנו מגלים שמהות הקשר בינינו עדיין לא השתנתה. לכן המצב הקיים עכשיו מחייב אותנו שנשאל ונברר, ולו רק למען הדור הצעיר את השאלה:" למה בעצם אנחנו קיימים"?  מה התפקיד של עם ישראל ובשביל מה הוא קם?

לתמונה זו נכנסת תנועת בני ברוך ומסבירה שכבר חיינו בארץ ישראל תקופה של שלום ושלווה בו "כל ישראל חברים". ולכן, העתיד הטוב שלנו טמון בכך שנחזור ונקיים בינינו אותה מערכת קשר כאן ועכשיו. למטרה זו קיימת שיטת חיבור מיוחדת שבעזרתה נפתח בינינו כלים חדשים שיאפשרו לנו להיות ערבים ודואגים איש לרעהו גם ללא איומים ומלחמה. 

בגלל החשיבות להשגתה של מטרה זו אמות המידה שלנו להתפתחות חברתית אינה זהה לאומות העולם, והם מצידם לא מודדים אותנו באותן  המידות בה הם מדדים את עצמם. אבל לאחר שנביא להם דוגמה של חברה איכותית נוסח ארצנו, נממש תפקידנו כלפי העולם והוא מצידו יתמוך בנו.

כתב מרטין בובר {"עמים, מדינות וציון") "אנו רוצים את ארץ ישראל לא "למען היהודים". אנו רוצים אותה למען האנושות, שכן רוצים אנו אותה למען הגשמת היהדות. בניין האנושות החדשה שאליו כוונתנו, לא יקום בלי כוחה המיוחד של היהדות, בלי אותו כוח מאין כמוהו, שעורר בימי קדם את האדם לחיות חיי אמת. כוח זה לא אבד ובטל מן העולם, הוא חי וקיים בתוך השחיתות ושומר על הזרע, שממנו עתידה הישועה לצמוח".