אילו טפטים אהבנו לפני שש שנים ומה השתנה מאז?

אז רצינו לבדוק מה היה פופולרי לפני שש שנים? אז כמו היום היו את האנשים שאהבו ללכת על טפטים מעוצבים חלקים, של צבע אחד ולא להשתגע או להתפרע יתר על המידה. אחרים הלכו על סגנונות צבעוניים יותר: אחד החדרים שראינו בזמנו היה סלון עם ספת עור חומה כהה וטפט בתבניות רוסיות חוזרות על עצמן בצבע שחור על רקע קרמי כאשר במרכז החדר היתה תלויה תמונה צבעונית בטירוף, כל כך צבעונית שגורם לך להרגיש שכל המציאות היא די אפורה לעומת התמונה הזו. הניגוד בין הטפטים לתמונה נותן הרגשה צעירה וחדשנית.

חדר אחר שראינו היה חדר הרבה יותר קלאסי עם חלון גדול ומואר ורהיטים בצבעי לבן ועץ, הקירות היו מעוצבים בטפטים לבנים עם תבנית של עיגולים, שניים, אחד בתוך השנים אך עיגולים מפותלים עם תבנית ולא חלקים או במתאר אחד. הזכיר לי יותר תבנית טפט של בית מלון מאשר של בית מגורים אך האווירה בחדר היתה יחסית נעימה ונוחה אם כי קצת מבוגרת. חדר אחר שראינו היה צהוב, מאוד צהוב, צהוב ברמות של תאורה צהובה חזקה – לא זוכר אם כבר היו לדים ב2013 או לא. תמונה עם כתמים צהובים חזקים בתוכה וטפט צהוב כתום עם עלים וציורים שחורים סגולים מרוחים שמוסיפים להרגשת הטישטוש ואם כל הצהוב הזה לא הספיק אז היו גם פרחים (לדעתי מלאכותיים) בשני אגרטלים שונים בחדר – אחד על השולחן המרכזי שבין הספות שעליהן היו כריות ורודות ואיך לא – צהובות והשני על שולחן שנמצא לצד אחת הספות הגדולות.

פרט לחדרים האלו שיחסית בלטו אני זוכר בעיקר חדרים לבנים, מאוד לבנים בכל מיני סגנונות לבן – כזה שמשלב לבן עם תכלת עדין או לבן קרמי סטייל הטפטים של הדמוי בית מלון שציינתי או טפטים לסלון קלאסים, אבל עם ריהוט שהוא עוד יותר לבן מהקיר מה שיוצר הרגשה עוד יותר נקיה. יש שיאמרו הרגשה קרה אבל זו לא התחושה שקיבלתי. בכל מקרה נראה כי היום אנחנו הרבה פחות בקטע של גוונים של לבן.

ערך זה פורסם ב-נובמבר 26, 2019.

איך נכון לשאת אקדח בצורה יעילה?

אז רכשתם וסט קרבי, חולצה טקטית, מכנסיים טקטיים ומגפי קומנדו ויש לכם גם נרתיק נסתר לנשיאת האקדח אבל האם תוכלו להשתמש בו נכון ברגע האמת? הרבה מבעלי האקדחים עושים את הטעויות הבאות כשהן נושאים את האקדח שלהם בצורה נסתרת:

  1. אמינות – אתם חייבים להיות מסוגלים לתפעל את האקדח בצורה יעילה בכל פעם שאתם צריכים אותו, כלומר 100% הצלחה בשליפת האקדח וירי מדוייק. הרבה תלוי באיכות האקדח שרכשתם אבל בהנחה ומדובר באקדח מאיכות טובה חשוב לשמור את הגישה אליו פשוטה ויעילה ולא להעמיס את החגורה או את הקת באיבזורים או קישוטים.
  2. חשוב לוודא שהקליבר של האקדח שבחרתם הוא מספק. בהנחה והמטרה שלכם היא לעצור מישהו מלפגוע בכם, להרוג אתכם או לאנוס אתכם אז חשוב שהאקדח יהיה מסוגל לעצור את אותו אדם. מהו הקליבר הנדרש כדי לעצור מישהו זו נקודה ששימשה בסיס לויכוחים רבים – האם 9 מילימטר או אולי 3 8 הם מספקים אבל חשוב לקחת זאת בחשבון.
  3. חשוב שהאקדח יהיה נוח – אתם עומדים להסתובב איתו ועם הבגדים שבחרתם כל היום וכל הזמן ולכן חשוב שיהיה לכם נוח והיכולת התנועה שלכם לא תיפגע. לכן חשוב לבחור את הגודל והמשקל הנכון עבורכם, בהתאם לגודל הגוף שלכם, המבנה שלו ויתר הציוד שאתם נדרשים לשאת במהלך היום. לפעמים עדיף ללכת הפוך ובהתאם לנשק האהוב שלכם לבחור את הביגוד הטקטי המתאים, את התיק או הנרתיק וכולי. בגדול כל אחד חי חיים אחרים ומתמודד עם נתונים שונים ולכן קשה לתת תשובה אוניברסאלית לשאלה מה מתאים ונכון עבורכם.
  4. חשוב שהאקדח יהיה ידידותי ולשם כך חשוב להתאמן איתו רבות כדי ליצור זיכרון גוף שישרת אתכם בזמן אמת. זיכרו כי ברגעי האמת לא יהיה לכם זמן לחשוב ולכן במצבי קיצון חיילים, טייסים, שוטרים ואחרים פועלים על פי תרגולות וכדי שתרגולת תיטמע חייבים לחזור עליה אינספור פעמים בצורה יעילה ומהירה. במילים אחרות חשוב שהאצבעות שלכם יכירו את הנצרות של האקדח במידה וקיימות כאלו ושהיד שלכם תדע בצורה עיוורת למקם את עצמה סביב האקדח.

    בפעם הבאה אנסה לכתוב על בחירת חולצת פולו מתאימה.

ערך זה פורסם ב-אוקטובר 14, 2019.

התאהבות

כשמתאהבים, אנחנו רואים רק את הדברים הטובים במי שהתאהבנו, יש לזה הסבר פיזיולוגי ולפי המדע וגם הניסיון, אחרי כשנתיים, כשהקסם מתחיל לפוג, אם השכלנו לפתח קשרים המבוססים על אמון, תקשורת וכבוד הדדיים, אז ההתאהבות מקבלת לבוש חדש והופכת לאהבה. לרובנו יש ניסיון במקרים בהם ממש התאהבנו, אם באנשים ואם ברעיון ואם בעיסוק כלשהו. ברובם לא השכלנו לבסס יחסים שהתפתחו לכדי אהבה והיחס הזה התמוסס בהדרגה. במקרה הטוב, נותרים עם התרשמות טובה וזיכרון מתוק. 

בחיפושיי אחר משמעות החיים, מענה שירגיש בי כאמת שאין בה עוררין, עברתי חוויות מסוגים שונים, הכרתי אנשים, וגם אם הרגשתי שהנה – התאהבתי, הבועה לא אחרה להתנפץ וחשתי שוב ושוב אכזבה. כבר לא האמנתי שאמצא את חוף המבטחים שיגרום לי להתאהב בצחות שלו, ביופיו הטבעי, בו אוכל להתפתח ולגלות את הטעם לחיי ואז הכרתי אותה. קבוצת אנשים שנושאת בשם "בני ברוך", שחרטה על דגלה את המטרה להביא לידיעת העם היהודי ולעולם כולו את מורשתו של המקובל הענק של הדורות האחרונים, בעל הסולם בנו הבכור המשיך את מורשתו, ושמו היה ברוך. לימים הגיע אליו מי שעומד בראש קבוצת חברים זו, הרב לייטמן, שקרא לקבוצה על שם המורה שלו. אנשים גדולים אלה הם ההמשכיות של המקובלים הגדולים מימי אברהם ועד האר"י.

ההתאהבות הגיעה כשכל התכנים, המתבססים על מאמרים של אותם מקובלים, דיברו אליי, דיברו עליי, סיפרו בדיוק רק על אותו טעם שחיפשתי. ראיתי במרכז בני ברוך, אנשים, כמוני וכמו כל אחד ממש, שונים בדעות, בגילאים, במוצאם, ולכולם מטרה משותפת שבזכותה מוכנים להתגבר על כל ההבדלים. הקסם לא פג כי על אף שעברו שנים, והתגברו האתגרים, הם לא  מפסיקים לצעוד באותה דרך שמובילה למימוש פסוק משמעותי מספר משלי שאומר: על כל הפשעים, תכסה אהבה

ערך זה פורסם ב-ספטמבר 4, 2019.

הנאום שריגש אומה שלמה

"כל אחד ופעימות ליבו , כל אחד ותבנית נוף מולדתו, כל אחד וירושלים שלו, כל אחד ומעיינות יצירתו"  במילים חמות אלו תיארה חתנית פרס ישראל 2018  מרים פרץ את שבורי לב ששכלו את היקר להם ובחרו מעל לשכול לעשות למען הזולת ולמדינת ישראל וכך דבקו בחיים.

ליבי יוצא למרים פרץ אם שכולה פעמיים ממלחמות ישראל וכולי מלא התפעלות ממנה ומדומיה. גם אני בא ממשפחה בה אמא שלנו שכלה שניים מבניה במלחמות ישראל אבל היא לא הצליחה לדבוק בחיים לאחר מכן. השכול הוא מרכיב מרכזי המחבר בינינו לאורכה של היסטוריה רצופת הישרדות. סוג הקשרים  המלווה אותנו לאורכה הוא של "אחים לצרה". כשחזרנו בדורנו לארץ המובטחת לא עשינו זאת בשביל להמשיך את ה"סגה" של ההישרדות מפני השמדה, אלא קיבלנו הזדמנות נוספת לבנות את עם ישראל בארץ ישראל ואסור לנו להחמיצה כמו שמסביר הרב לייטמן

לאחר 70 שנות עצמאות על אדמתנו אנחנו מגלים שמהות הקשר בינינו עדיין לא השתנתה. לכן המצב הקיים עכשיו מחייב אותנו שנשאל ונברר, ולו רק למען הדור הצעיר את השאלה:" למה בעצם אנחנו קיימים"?  מה התפקיד של עם ישראל ובשביל מה הוא קם?

לתמונה זו נכנסת תנועת בני ברוך ומסבירה שכבר חיינו בארץ ישראל תקופה של שלום ושלווה בו "כל ישראל חברים". ולכן, העתיד הטוב שלנו טמון בכך שנחזור ונקיים בינינו אותה מערכת קשר כאן ועכשיו. למטרה זו קיימת שיטת חיבור מיוחדת שבעזרתה נפתח בינינו כלים חדשים שיאפשרו לנו להיות ערבים ודואגים איש לרעהו גם ללא איומים ומלחמה. 

בגלל החשיבות להשגתה של מטרה זו אמות המידה שלנו להתפתחות חברתית אינה זהה לאומות העולם, והם מצידם לא מודדים אותנו באותן  המידות בה הם מדדים את עצמם. אבל לאחר שנביא להם דוגמה של חברה איכותית נוסח ארצנו, נממש תפקידנו כלפי העולם והוא מצידו יתמוך בנו.

כתב מרטין בובר {"עמים, מדינות וציון") "אנו רוצים את ארץ ישראל לא "למען היהודים". אנו רוצים אותה למען האנושות, שכן רוצים אנו אותה למען הגשמת היהדות. בניין האנושות החדשה שאליו כוונתנו, לא יקום בלי כוחה המיוחד של היהדות, בלי אותו כוח מאין כמוהו, שעורר בימי קדם את האדם לחיות חיי אמת. כוח זה לא אבד ובטל מן העולם, הוא חי וקיים בתוך השחיתות ושומר על הזרע, שממנו עתידה הישועה לצמוח". 

ערך זה פורסם ב-יולי 4, 2019.

ניסים ביציאת מצרים

קצין המכס המצרי הביט כלא מאמין בפספורט של חברנו הטוב ניסים וממנו חזרה אליו. ואז יצא מה"בודקה" שלו וסימן סביב רגליו ריבוע דמיוני ואמר לו בעברית עילגת: "אתה לא ישנו".

והוסיף באנגלית רהוטה- "עם הפספורט של אשתך אתה לא נכנס למצרים אלא ישר לתא המעצר של שדה התעופה".

הכול החל כמה שעות קודם שהקבוצה התארגנה ליציאה לטיול במצרים, וניסים מ"בלי להתבלבל" החליף פספורטים עם אשתו שנשארה בבית.

את נתב"ג הוא צלח ללא קושי, את מצרים לא.

"מה עושים" שאל איז'ו מדריך הטיול שלנו את עמיתו המצרי שהוצמד אלינו. "אתה תטלפן לישראל, ואני אלך לברר פרטים על מצב העצור".

ליצור קשר טלפוני בימים ההם ממצרים לישראל נחשב למשימה בלתי אפשרית. לאיז'ו זה לקח רק 4 שעות וההודעה הדרמטית על המעצר נחתה בישראל.

הישוב נכנס לכוננות "יציאת מצריים". המזכירות התאספה לטקס עצה והתברר שאחד מבנינו שעזב, הוא קצין הביטחון של נתב"ג.

לאחר טלפון אליו, הוכנס נהג הבית לעניינים ורכב הוצמד אליו. במקביל הובהלה אשתו של ניסים ממקום עבודתה להעביר לנהג את הדרכון.

באחת מהנסיעות היותר מהירות שנרשמה לנתב"ג, הועבר הפספורט לקצין הביטחון וממנו לטייס שבזה הרגע עמד להמריא למצריים. הטייס העבירו לרשויות המצריות , מה שהביא לשחרורו של ניסים בפחות מ 24 שעות.

אנחנו שהמשכנו בתוכנית, טסנו מקהיר לאסואן ובילינו בעיר. שקמנו בבוקר להמשיך במסענו , נחשו מי עמד מחייך בדלת האוטובוס?

מוסר השכל:

"אין האדם לבדו יכול להוציא עצמו מבית האסורים. בשביל זה צריך חברים".

חבר הוא מי שנותן רק קצת מעצמו עבור הזולת, ואז כולנו חוסכים מעצמנו 10 מכות בשביל לצאת ממצרים.

ערך זה פורסם ב-אפריל 14, 2019.

לשחק מחוץ למסך

כשהייתי בגן הייתי חברה של כולם. הילדים שיחקו יחד ולא שמנו לב אם אחד שקט יותר, בוכה יותר, רוצה יותר, גבוה או נמוך יותר. לא ממש שינה לנו כילדים אם לאחד או לאחת הילדים היו העדפות כאלו או אחרות. שיחקנו עם מי וכמה שרק היה אפשר. והיה לנו כיף. מאוד.

גדלנו. התרחקנו. למה? התחלנו להתקשר רק באמצעות SMS, רק דרך מייל, ניוזלטר או מסנג'ר, רק דרך סנאפצ'אט או תמונות ערוכות.

פתאום שמנו לב לשוני, ההבדלים התגברו, הפערים גנבו את הפוקוס. בחרנו את החברים שלנו לפי תחומי עניין, תחביבים ומטרות דומות לאלו שלנו. מי שכמונו- אהבנו, מי שלא- פחות. השונה הפך שונא והאהבה הייתה ועוד איך תלויה בדבר. דבר שהשתנה באופן תדיר, לפעמים תוך מספר שעות בודדות.

הכרנו חבר'ה בתיכון, אחר כך בצבא ובלימודים. עם חלק שמרנו על קשר וחלק התאדו מפאת חוסר עניין ונושאים משותפים. החברויות קמו ונפלו על המשותף. פתאום כבר לא רצינו רק לשחק כמו בגן,  ולא היה מה שיחבר אותנו כל הזמן ויהיה חזק יותר מכל ההבדלים בינינו.

הפסקנו לרצות לשחק.

זה קרה מתי שהבנו שהחיים רציניים. שדורשים מאתנו לעבוד, ללמוד, להצליח בבחינות, לעשות רושם טוב, להיות מקובלים בחברה. להרגיש שאנחנו טובים רק אם יש לנו הישגים ולפחד כל הזמן מביקורת, דחייה ואכזבה. לולא כל אלו, היינו אותם ילדים שרוצים לשחק, אז ברור שהמשחקים היו מקבלים תפנית וצורה קצת שונה, אבל הגישה הייתה עומדת בעינה. כולנו משחקים ותמיד ביחד.

הרצון שלנו דוחף אותנו להתחרות זה בזה, להצליח ולגדול זה על חשבון זה במקום ביחד. החברה מקדשת את ההישגיות, התחרות. והמרפקים חויבו לעבוד שעות נוספות כדי לפלס על פני האחר את הדרך לפסגה המדומה. למה מדומה? כי היא לא פסגת האושר. אם כבר להיפך, מי שנמצא שם יעיד שהאושר רחוק משם הרבה יותר מאשר לפני ההגעה לשם.

המסר שאני רוצה להעביר הוא שכולנו עדיין אותם הילדים, שביחד יכולים ורוצים להיות מאושרים. לשחק ללא חשש, בביטחון ובשמחה ולחיות חיים מלאי שלווה ואהבה. זה תלוי בנו, בערכים שאנחנו מכתירים על ראשנו. אם שוב נתמקד במה שמשותף בינינו, נחזור אל הפשטות, אל הטוב שבלהיות יחד ובלהיות טובים איש אל רעהו, מתוך בחירה ולא מנאיביות ותמימות, נוכל לממש את זה ולהחזיר את החיוך אל הפנים.

ערך זה פורסם ב-יולי 29, 2018.

ימי בין המיצרים

אנחנו נמצאים בתקופת ימי בין המיצרים, שזוהי תקופה בעלת מטען היסטורי רוחני רווי אסונות עבור העם היהודי, שמתחילה בי"ז בתמוז, יום בו נפרצה חומת ירושלים ומסתיים בתשעה באב, יום בו נחרבו שני בתי המקדש בהפרש של 400 שנה זה מזה.

בית המקדש הראשון נחרב בשל הבדלים בין המאמינים שכן רבים מבין הישראלים אז עסקו בעבודה זרה, ובית המקדש השני נחרב בגלל שנאת חינם.

למעשה, בתקופת בית המקדש השני, כל העם קיים מצוות והיו כולם בקיאים בתורה אך זה היה כמו אדם בכיסא גלגלים לעומת אדם בריא. היו קבוצות יותר דתיות מאחרות, אך מי יותר ומי פחות, כולם שמרו מצוות. אז נשאלת השאלה: אם כולם היו צדיקים ותלמידים חכמים, איך ייתכן שקרה אסון כזה נורא?

במצב כזה, איזו הצדקה יש לדרישה שיש לקבוצות דתיות ואורטודוקסיות היום להצביע על כך ששוב תיפול עלינו גלות כי איננו שומרים את התורה ואף פועלים כדי להחזיר את כולם בתשובה מתוך אמונה שרק אם כולם יהיו דתיים לא תיפול עלינו מכה? אלא שזה לא עזר אז כשבית המקדש נחרב.

יש להבין שהרוחניות היא לא מנת חלקו של האדם הפרטי. אנחנו מתנהלים בתוך התפתחות רוחנית שכוללת את האנושות בכלל ואת עם ישראל בפרט. כלומר, מדובר בתהליכים שנוגעים לכלל ולא לפרט.

הכח החזק ביותר המסוגל לייצר חורבן של קיומנו הרוחני יש לו שם אחד בלבד – שנאת חינם. אבל, מהי בדיוק אותה שנאת חינם? לצערנו מדובר במחלה שאורבת לנו גם היום ודווקא היום דרגתה גדולה פי כמה ותואמת את ההתפתחות שעברנו כעם במהלך ה-2000 שנים האחרונות – זוהי לא פחות מאשר ביטוי של מחלת הסרטן. כי הרי מחלת הסרטן היא לא אחרת מאשר תופעה המתרחשת בתוך גוף שבו תאים מסוימים "מחליטים" להתבדל מהשאר ומתחילים לגנוב מהשאר תוך התעלמות מהצרכים של השאר והתנכרות לעובדה שנגרם סבל לשאר וכך הם הולכים וצוברים עוד ועוד לעצמם ואוכלים וכובשים עד שמגיעים להרס העצמי מרגע שמגיעים לנקודת האל חזור שבו כילו את כל הסביבה המקיימת אותם. זוהי שנאת חינם, שנאה של מי שאין לו חמלה או אמפטיה או סובלנות למה ששונה ממנו ועוד חושב ופועל אחרת ממנו. זוהי השנאה של מי שרוצה לדרוך על מי שלא מתאים עצמו אליו והנורא הוא כשזה הדדי. אך הגרוע מכל הוא כשהשנאה הופכת מאמצעי למטרה.

בית המקדש השני נחרב כי למרות קיום המצוות וגדלותם של תלמידי החכמים, לא השכילו לקיים את המצווה החשובה והכוללת ביותר של התורה והיא: ואהבת לרעך כמוך.

ערך זה פורסם ב-יולי 30, 2017.

איך עוברים את הקיץ בשלום

ריח הקיץ באויר, הרוח החמה, השמש היוקדת והילדים (בני ברוך ובתי דליה) שמכינים את עצמם לחופשה הארוכה והנכספת. אותם ילדים שהיו רגילים להיות משופעים במשימות ובסדר יום קבוע, יוצאים לחופשה, בה על ההורים להעסיקם בפעילויות איכותיות, ולייצר ימים מושקעים ופוריים, להנאת הילדים.

כיצד בונים לוח זמנים לילדים בחופשה? האם זוהי משימה אפשרית? במה למלא את הזמן, כך שכולם יהנו, ונשיג זמן איכותי? ובכן.. הקיץ הוא זמן נהדר לצאת עם הילדים לסיורים מרתקים, הן בטבע בו ניתן לצפות בתופעות ולהסבירן, ניתן אף לערוך הכנה משותפת לכל סיור ולהעלות שאלות מחקר שכל משתתף מציג, ולראות כיצד הטבע הוא הרמוני, הכל עובד תוך שיתוף פעולה ובהתאמה מושלמת. ניתן אף לחקור כיצד והאם אנו פועלים כך במשפחה, בין החברים?

כל טיול לים או לבריכה יכולים להוות תוכן איכותי בתנאי שמתכוננים ביחד. כל אחד מבני המשפחה מקבל תפקיד לו הוא דואג ועליו הוא אחראי, מתיישבים למעגל שיח משותף כהכנה ליציאה, ובשטח, מגלים שאלה הן תוצאות מההכנה. כי העיקר היא ההכנה.

הילדים מאוד אוהבים לייצר דברים, לבנות, לתכנן, ואנו יכולים להגיש להם בכך שפע רעיונות וחומרים, והם כיד הדמיון הטובה עליהם ייצרו ויבנו ביחד בפארק או בבית. עיסוק זה כרוך בהנאה רבה משותפת ובשיתוף פעולה ועבודת צוות.

ניתן לצאת לטיולי אופניים ולספורט ביחד, לקרוא ולדון בנושאים המעניינים את כולם, לערוך עבודת מחקר מתמשכת בכל נושא העולה בדעתנו. עלינו ממש לייצר בילדים יכולת להתבונן על עצמם מהצד, לבחון דברים ולקבוע דעה ברורה ומבוררת, אחר שעברו ודנו באספקטים שונים.

ודאי אתם שואלים, ומה עם מסכים? מה עם ההתמכרות לסמארטפונים והשימוש בהם? וה"תענוג" הקל המושג מה"יצור" הזה? ובכן, זוהי בחירתכם וזהו תפקידכם. אם זה מה שנותנים לילדים אז בזה הם עוסקים, ואם משקיעים מעט יותר (!), אז מקבלים הרבה יותר. זמן מסך אינו מחוייב המציאות, ואם אתם ממש רוצים למדו את ילדיכם לבנות דברים ולתכנן, ישנן תוכנות שמפתחות את היכולות ליצור תכנים ואפקטים יצירתיים, וניתן לקשור זאת לכל טיול או פעולה אחרת שחוויתם.

ומה לגבי קולנוע? האמת, לא חובה. אך אם ממש רוצים, בידקו את תוכן הסרט, שהרי ילדים לומדים מדוגמאות. ואין בחירה אלא בסביבה. מה שרואים זה מה שחי בנו, שם המחשבות שלנו, וזה מה שמשפיע עלינו. תבחרו מה אתם רוצים שישפיע על ילדיכם, וכזו סביבה תיבנו להם ולכם.

אין דבר יותר נפלא מלגדל ילדים יצירתיים, חכמים, שהופכים להיות ממש כמבוגרים שמבחינים מה תורם להם ומה לא. ואגב, גם על כך אפשר לקיים דיונים פוריים בבית במעגל וללמוד זה מזה ולהעשיר זה את זה.

שיהיה קיץ שמח ופורה

ערך זה פורסם ב-מרץ 17, 2017.