לשחק מחוץ למסך

כשהייתי בגן הייתי חברה של כולם. הילדים שיחקו יחד ולא שמנו לב אם אחד שקט יותר, בוכה יותר, רוצה יותר, גבוה או נמוך יותר. לא ממש שינה לנו כילדים אם לאחד או לאחת הילדים היו העדפות כאלו או אחרות. שיחקנו עם מי וכמה שרק היה אפשר. והיה לנו כיף. מאוד.

גדלנו. התרחקנו. למה? התחלנו להתקשר רק באמצעות SMS, רק דרך מייל, ניוזלטר או מסנג'ר, רק דרך סנאפצ'אט או תמונות ערוכות.

פתאום שמנו לב לשוני, ההבדלים התגברו, הפערים גנבו את הפוקוס. בחרנו את החברים שלנו לפי תחומי עניין, תחביבים ומטרות דומות לאלו שלנו. מי שכמונו- אהבנו, מי שלא- פחות. השונה הפך שונא והאהבה הייתה ועוד איך תלויה בדבר. דבר שהשתנה באופן תדיר, לפעמים תוך מספר שעות בודדות.

הכרנו חבר'ה בתיכון, אחר כך בצבא ובלימודים. עם חלק שמרנו על קשר וחלק התאדו מפאת חוסר עניין ונושאים משותפים. החברויות קמו ונפלו על המשותף. פתאום כבר לא רצינו רק לשחק כמו בגן,  ולא היה מה שיחבר אותנו כל הזמן ויהיה חזק יותר מכל ההבדלים בינינו.

הפסקנו לרצות לשחק.

זה קרה מתי שהבנו שהחיים רציניים. שדורשים מאתנו לעבוד, ללמוד, להצליח בבחינות, לעשות רושם טוב, להיות מקובלים בחברה. להרגיש שאנחנו טובים רק אם יש לנו הישגים ולפחד כל הזמן מביקורת, דחייה ואכזבה. לולא כל אלו, היינו אותם ילדים שרוצים לשחק, אז ברור שהמשחקים היו מקבלים תפנית וצורה קצת שונה, אבל הגישה הייתה עומדת בעינה. כולנו משחקים ותמיד ביחד.

הרצון שלנו דוחף אותנו להתחרות זה בזה, להצליח ולגדול זה על חשבון זה במקום ביחד. החברה מקדשת את ההישגיות, התחרות. והמרפקים חויבו לעבוד שעות נוספות כדי לפלס על פני האחר את הדרך לפסגה המדומה. למה מדומה? כי היא לא פסגת האושר. אם כבר להיפך, מי שנמצא שם יעיד שהאושר רחוק משם הרבה יותר מאשר לפני ההגעה לשם.

המסר שאני רוצה להעביר הוא שכולנו עדיין אותם הילדים, שביחד יכולים ורוצים להיות מאושרים. לשחק ללא חשש, בביטחון ובשמחה ולחיות חיים מלאי שלווה ואהבה. זה תלוי בנו, בערכים שאנחנו מכתירים על ראשנו. אם שוב נתמקד במה שמשותף בינינו, נחזור אל הפשטות, אל הטוב שבלהיות יחד ובלהיות טובים איש אל רעהו, מתוך בחירה ולא מנאיביות ותמימות, נוכל לממש את זה ולהחזיר את החיוך אל הפנים.

אנחנו נמצאים בתקופת ימי בין המיצרים, שזוהי תקופה בעלת מטען היסטורי רוחני רווי אסונות עבור העם היהודי, שמתחילה בי"ז בתמוז, יום בו נפרצה חומת ירושלים ומסתיים בתשעה באב, יום בו נחרבו שני בתי המקדש בהפרש של 400 שנה זה מזה.

בית המקדש הראשון נחרב בשל הבדלים בין המאמינים שכן רבים מבין הישראלים אז עסקו בעבודה זרה, ובית המקדש השני נחרב בגלל שנאת חינם.

למעשה, בתקופת בית המקדש השני, כל העם קיים מצוות והיו כולם בקיאים בתורה אך זה היה כמו אדם בכיסא גלגלים לעומת אדם בריא. היו קבוצות יותר דתיות מאחרות, אך מי יותר ומי פחות, כולם שמרו מצוות. אז נשאלת השאלה: אם כולם היו צדיקים ותלמידים חכמים, איך ייתכן שקרה אסון כזה נורא?

במצב כזה, איזו הצדקה יש לדרישה שיש לקבוצות דתיות ואורטודוקסיות היום להצביע על כך ששוב תיפול עלינו גלות כי איננו שומרים את התורה ואף פועלים כדי להחזיר את כולם בתשובה מתוך אמונה שרק אם כולם יהיו דתיים לא תיפול עלינו מכה? אלא שזה לא עזר אז כשבית המקדש נחרב.

יש להבין שהרוחניות היא לא מנת חלקו של האדם הפרטי. אנחנו מתנהלים בתוך התפתחות רוחנית שכוללת את האנושות בכלל ואת עם ישראל בפרט. כלומר, מדובר בתהליכים שנוגעים לכלל ולא לפרט.

הכח החזק ביותר המסוגל לייצר חורבן של קיומנו הרוחני יש לו שם אחד בלבד – שנאת חינם. אבל, מהי בדיוק אותה שנאת חינם? לצערנו מדובר במחלה שאורבת לנו גם היום ודווקא היום דרגתה גדולה פי כמה ותואמת את ההתפתחות שעברנו כעם במהלך ה-2000 שנים האחרונות – זוהי לא פחות מאשר ביטוי של מחלת הסרטן. כי הרי מחלת הסרטן היא לא אחרת מאשר תופעה המתרחשת בתוך גוף שבו תאים מסוימים "מחליטים" להתבדל מהשאר ומתחילים לגנוב מהשאר תוך התעלמות מהצרכים של השאר והתנכרות לעובדה שנגרם סבל לשאר וכך הם הולכים וצוברים עוד ועוד לעצמם ואוכלים וכובשים עד שמגיעים להרס העצמי מרגע שמגיעים לנקודת האל חזור שבו כילו את כל הסביבה המקיימת אותם. זוהי שנאת חינם, שנאה של מי שאין לו חמלה או אמפטיה או סובלנות למה ששונה ממנו ועוד חושב ופועל אחרת ממנו. זוהי השנאה של מי שרוצה לדרוך על מי שלא מתאים עצמו אליו והנורא הוא כשזה הדדי. אך הגרוע מכל הוא כשהשנאה הופכת מאמצעי למטרה.

בית המקדש השני נחרב כי למרות קיום המצוות וגדלותם של תלמידי החכמים, לא השכילו לקיים את המצווה החשובה והכוללת ביותר של התורה והיא: ואהבת לרעך כמוך.

איך עוברים את הקיץ בשלום

ריח הקיץ באויר, הרוח החמה, השמש היוקדת והילדים (בני ברוך ובתי דליה) שמכינים את עצמם לחופשה הארוכה והנכספת. אותם ילדים שהיו רגילים להיות משופעים במשימות ובסדר יום קבוע, יוצאים לחופשה, בה על ההורים להעסיקם בפעילויות איכותיות, ולייצר ימים מושקעים ופוריים, להנאת הילדים.

כיצד בונים לוח זמנים לילדים בחופשה? האם זוהי משימה אפשרית? במה למלא את הזמן, כך שכולם יהנו, ונשיג זמן איכותי? ובכן.. הקיץ הוא זמן נהדר לצאת עם הילדים לסיורים מרתקים, הן בטבע בו ניתן לצפות בתופעות ולהסבירן, ניתן אף לערוך הכנה משותפת לכל סיור ולהעלות שאלות מחקר שכל משתתף מציג, ולראות כיצד הטבע הוא הרמוני, הכל עובד תוך שיתוף פעולה ובהתאמה מושלמת. ניתן אף לחקור כיצד והאם אנו פועלים כך במשפחה, בין החברים?

כל טיול לים או לבריכה יכולים להוות תוכן איכותי בתנאי שמתכוננים ביחד. כל אחד מבני המשפחה מקבל תפקיד לו הוא דואג ועליו הוא אחראי, מתיישבים למעגל שיח משותף כהכנה ליציאה, ובשטח, מגלים שאלה הן תוצאות מההכנה. כי העיקר היא ההכנה.

הילדים מאוד אוהבים לייצר דברים, לבנות, לתכנן, ואנו יכולים להגיש להם בכך שפע רעיונות וחומרים, והם כיד הדמיון הטובה עליהם ייצרו ויבנו ביחד בפארק או בבית. עיסוק זה כרוך בהנאה רבה משותפת ובשיתוף פעולה ועבודת צוות.

ניתן לצאת לטיולי אופניים ולספורט ביחד, לקרוא ולדון בנושאים המעניינים את כולם, לערוך עבודת מחקר מתמשכת בכל נושא העולה בדעתנו. עלינו ממש לייצר בילדים יכולת להתבונן על עצמם מהצד, לבחון דברים ולקבוע דעה ברורה ומבוררת, אחר שעברו ודנו באספקטים שונים.

ודאי אתם שואלים, ומה עם מסכים? מה עם ההתמכרות לסמארטפונים והשימוש בהם? וה"תענוג" הקל המושג מה"יצור" הזה? ובכן, זוהי בחירתכם וזהו תפקידכם. אם זה מה שנותנים לילדים אז בזה הם עוסקים, ואם משקיעים מעט יותר (!), אז מקבלים הרבה יותר. זמן מסך אינו מחוייב המציאות, ואם אתם ממש רוצים למדו את ילדיכם לבנות דברים ולתכנן, ישנן תוכנות שמפתחות את היכולות ליצור תכנים ואפקטים יצירתיים, וניתן לקשור זאת לכל טיול או פעולה אחרת שחוויתם.

ומה לגבי קולנוע? האמת, לא חובה. אך אם ממש רוצים, בידקו את תוכן הסרט, שהרי ילדים לומדים מדוגמאות. ואין בחירה אלא בסביבה. מה שרואים זה מה שחי בנו, שם המחשבות שלנו, וזה מה שמשפיע עלינו. תבחרו מה אתם רוצים שישפיע על ילדיכם, וכזו סביבה תיבנו להם ולכם.

אין דבר יותר נפלא מלגדל ילדים יצירתיים, חכמים, שהופכים להיות ממש כמבוגרים שמבחינים מה תורם להם ומה לא. ואגב, גם על כך אפשר לקיים דיונים פוריים בבית במעגל וללמוד זה מזה ולהעשיר זה את זה.

שיהיה קיץ שמח ופורה